ישיבה והתבוננות

המדיטציה או הישיבה הנה המרכיב הראשון באימון היוגה.  הישיבה מאפשרת לנו להתבונן ממקום של השקטה אל עצמנו, אל אחרים, אל מצבים.

מצורף חלק מהמאמר לב היוגה - אימון הגוף והתודעה - מאת אורית סן-גופטה

 

מדיטציה: פשוט לשבת

במדיטציה אנחנו יושבים בערנות שקטה ככל שניתן. שמים לב לכל מה שעולה בתודעה. למשל לתחושות בגוף - כואבת לי הברך, לרגשות - איזה שעמום, למחשבות - מחר אני צריך להספיק כך וכך... כאשר זה קורה, אנחנו כבר יותר מודעים לעצמנו, יש כבר מרווח של התבוננות בין כל האובייקטים שאנו רואים. אנחנו גם יכולים לשים לב למצבי-רוח של התודעה – עצבנות, פיזור, ישנוניות, התמקדות. כל זה מתגלה לנו ברגעי הישיבה. אנחנו מתחילים להכיר את הכלי שבעזרתו אנו מתבוננים, ואולי מציצים אל עבר זה המתבונן בכלי.

יש אסכולות שונות במדיטציה. את האסכולה שבה אני גדלתי ניתן לכנות – "פשוט לשבת" (just sitting). באימון כזה יש דגש על יציבה נכונה ושקטה. הגב ישר ולא נוטה לא ימינה ולא שמאלה, לא אחורה ולא קדימה. לעתים ניתנת תשומת-לב לנשימה, אבל ההוראה המרכזית היא פשוט לשבת. בתחילה זהו מצב בלתי-סביר. השאלה היא כמובן "מה לעשות?". ההוראה היא כי כל מה שקורה הוא בסדר, ואין נכון או לא נכון, אין ישיבה טובה או גרועה.

אז מה, סתם חושבים על כל דבר? אפשר לחלום ולהירדם? מסתבר כי קשה מאוד להיות חופשי ובלי מטרה שצריך לשאוף אליה והוראות הפעלה ברורות .

האופן הזה של ישיבה מבוסס על התפישה שעצם החופש נותן אפשרות לגילוי, ליצירתיות של התודעה. כאשר מושיבים ילד קטן על הקרקע הוא מיד מעסיק את עצמו. לא משנה מה ימצא לידו, אבנים או מקלות, הוא ימציא סיפור, הוא ישחק משחק שהוא רק שלו. יש משהו ב-just sitting שדומה לטעמי לטכניקת האסוציאציות החופשיות שהגה פרויד בפסיכואנליזה. אנחנו יושבים, בלי מטרה או צורך לעשות דבר, אנחנו עם עצמנו, ואין לדעת לאן הכדור יתגלגל. התודעה חוקרת את התחושה של כף היד המונחת על הירך באותו עניין שהיא חוקרת את גבולותיה שלה ואת מה שאמר דוד לשמעון אתמול. דווקא ברגעים האלה, שמתרחשים בשעות קבועות מדי יום, רגעים שבהם התנוחה יציבה ונינוחה, ואין דבר שצריך לעשותו, אנו עשויים להתגלות לעצמנו ברבדים רבים ומגוונים. עצם הישיבה הזו היא מרחב, או כפי שאמר דוגן – "אימון הוא הארה".

בכל אימון ניתן לזהות שלוש שכבות של מודעות:

  • תשומת-לב לאובייקטים חיצוניים: צלילים, מראות חיצוניים, ריחות, תוך כדי התהליך של התכנסות פנימה.
  • תשומת-לב לאובייקטים פנימיים: תחושות, רגשות, מחשבות.
  • תשומת-לב לאיכות התודעה.

מתוך הגברת הקשב הזו יש לעתים התעצמות של התודעה ואנו חווים את התודעה הרחבה בעוצמות ובגוונים שונים.

כל זה לא קורה באקראי, סתם כך, במין מוזה. זה קורה יום- יום בשעת אימון קבועה. בלי לעשות לכאורה כלום, פשוט לשבת, ובכל יום עולמנו נברא מחדש, משום שהוא נראה מחדש, משום שיש חלל שבו הוא יכול להתרחב ולהתעמק. התודעה לעתים מתבהרת מאוד, הלב מבטא בספונטניות רגש מעודן ולעתים עוצמתי של התמסרות ורוחב. בכל יום האימון הוא כמו אבן הנזרקת לתוך אגם חיינו ויוצרת אפקט של גלי שקט מתפשטים.